אני זה הוא - האיחוד עם העליון

השחרור, קאיווליה, הוא השאיפה של כל מחפש רוחני. ידועה העובדה שבהודו ישנם הכי הרבה אנשים שהגיעו לשחרור. מה זה בכלל?

כרגיל, המילה נחשבת ברורה, קראנו אותה ואנחנו חושבים שהבנו את משמעותה, אבל המשמעות על רבדיה מסתתרת במעמקים, שורשיה נטועים באמת. מי שהגיע לא יכול להסביר את זה אלא בשפה המוגבלת.

אפשר ללמד את הדרך לשם, זהו אוצר שנמצא בתת היבשת המסתורית הזו. לא כל אחד יחשף לידע הזה, אלא זה שטיהר את ליבו. השער לידע האמת נמצא בלב.

לדעת משמעו לעשות את הדרך.

היוגה היא מדע סלול לידע האמת, וממנה התורות כולן נפתחות כמו ניחוח של פרח. בלתי נראה אך אי אפשר להתעלם ממנו.

לפי המדע הקדוש, הכבלים מוגבלים בכמותם ואילו ידע האמת, שתחילתו בשחרור הוא האינסוף.

אנחנו חיים בעידן חומרני. החומרני ביותר אולי. ההודים קוראים לו עידן הברזל שלאחריו מתחיל תור הזהב.

בתור הזהב יש יותר ידע רוחני ויותר אנשים שחווים את האחדות מאשר את הנפרדות. את השחרור מכבלי החומר.

עידן הזהב לא מאופיין באגו, שהוא תחושת הנפרדות אלא בחיבור לבריאה, הרמוניה.

כולנו נתונים למרותו של הזמן. הוא נע ואנחנו יחד איתו, כולנו כמו גל אל החוף, נולדים וחיים את הזמן שמוקצב לנו ואז מתים.

השאלה - מה המשמעות של כל זה? היא שאלה שנענית בידע העצמי. החיפוש הזה הוא סיבת קיומנו.

המשמעות של הנשמה היא השחרור. KAIVALYA.

פירוש המילה קאיווליה, בסנסקריט, זה שחרור וגם לבדיות. כל אחד יכול לתפוש את המשמעות עד עומק השגתו. את יתר המשמעות, זו שמעבר להשגה האינדיבידואלית, נאלץ להשאיר לטיפולו של הלב. ככל שהלב יותר מחובר לכלל המשמעויות הרוחניות של הקיום, כך יוכל אדם להכיל גם את מה שלא ידוע, ללא פחד. זהו TRUST במשמעותו העמוקה.

בכל אופן, חווית השחרור שהיא המשך של חווית האיחוד עם העליון, היא קאיווליה. לבדיות. אין בעולמו של המשוחרר אף אחד אלא הוא עצמו.

האמת היא שאין בעולמו של אף אחד אלא אותו עצמו אבל, וזה אבל פצפון, אחרי האיחוד עם העליון, נפתחת דלת אל חדר המראות ואז מתחילה העבודה האמתית של התיקון.

כלומר- האיחוד עם העליון זו הדלת לשינוי אמיתי. התמוססות האגו אל האחד.

כל התורות מתארות דרכים לשם, התורות הן מפת דרכים, הפירושים וההלכות יכולים לעזור אבל יכולים גם להטעות. בסופו של יום אנחנו עומדים רק מול עצמינו.

כל שאדם אחד צריך כדי להשיג את המטרה הזו, זו דרך אחת בלבד.

יוגה, במשמעות שלה, היא "חיבור".

הטקסטים שמתארים את היוגה מהווים מדע מדויק אל העצמי. אין מדויק ממנו, המדע של חיבור הקטבים כדי להגיע לחוויית האיחוד, שלאחריה הדרך מתחילה באמת.

עד שלא נגיע לאיחוד, למעשה, עדיין לא התחלנו את הדרך.

בין שבמודע או שלא במודע, כולנו, עד האחרון באדם, בדרך אל אותה מטרה.

שחרור.

גם אם הדרך אל המטרה האחת הזו רצופה מטרות רבות. לא משנה בכלל איזו מטרה יש לנגד עיננו, עדיין, מטרת הנשמה היא להתאחד עם העליון ולהשתחרר מכבלי הגוף. זהו מימוש עצמי.

הגוף, בדיוק מושלם, משרת את המטרה הזו. כל אחד קיבל את הגוף המדויק לו. גוף הוא תדר מושלם לשיעור אותו באנו ללמוד כדי להגיע לשחרור הזה.

"Matter is spirit, moving slowly enough to be seen".

כל חוויה, כל כאב, כל ארוחה, כל דבר עד האחרון, מטרתו אחת - שחרור הנשמה מכבלי הגוף.

לכולנו הזדמנות שווה.

כל תא ותא בגוף בנוי מקטבים, פלוס ומינוס, זכרי ונקבי וכו' וכך העולם כולו, כדור הארץ בעצמו הוא תא בעל קטבים וכולנו חלקיקי התא הזה. האגו גורם לנו לחשוב שאנחנו נפרדים.

זוהי תפיסת המציאות הטבעית בעולם כפי שהוא מוכר לנו. אנחנו באים כנשמה בגוף לתוך תפיסה שהיא קוטבית ומנוגדת, החומר הוא מנוגד לנשמה וכך העולם בעבורנו נתפש כדואלי, אנחנו יכולים להיות ביום או בלילה ואולם, המציאות האמתית לא נמצאת בתפישה הקוטבית אלא באחדות, וזוהי מטרתנו.

באנו לעולם דואלי כדי לפסוע, ולעשות את הדרך אל האחד.

הדרך לשם כרוכה במשמעת. דיסציפלינה שמשנה באופן עקבי ותהליכי את המציאות מרמת התא לרמת התפישה. לאט לאט. ואין למהר. לא סתם אומרים שהמהירות היא מהשטן.

היוגה היא דרך מוכחת, שיטה יעילה ולכן גם מדעית שמתאימה לכל אחד ואחת בדרך אל המטרה הזו.

וכמו שכבר נאמר, אין לאף אדם מטרה אחרת. בין שביודעין ובין שלא. לשם כך אנחנו נולדים. לשם כך אנחנו חיים. ולשם כך אנחנו מתים. כולנו בתהליך למידה אינסופי של העצמי.

מי אני?

כשאנחנו מגיעים למצב שיודעים שזו המטרה ואף מתחילים ללכת לעברה בכוונה, כדאי שנתפלל ונבקש הדרכה, כי כשמתחילים ללכת בדרך חווים הכי הרבה בלאגאן, כמו כניסה לג'ונגל, סבך פראי של תפישות, כולן הגיוניות. ואיך נדע לאן לפנות?

כולנו יודעים כל כך הרבה. "כולנו חכמים, כולנו נבונים וכולנו יודעים את התורה" ולכן זכות גדולה למצוא הדרכה, מישהו שיספר ביציאת מצרים, איך לצאת מהמקום הצר שבי אל מימוש העצמי, כי אז מתחילים לפתח TRUST, וככל שזה מתפתח, כך הדרך נפתחת מאליה.

שיבוג'י (הגורו שלי) קרא לזה "לתת ייפוי כוח לאלוהים"

המפתח הוא TRUST שבעקבותיו מגיעה הכניעה והאיחוד עם העליון, זוהי ההכרה ש'אני זה הוא.

וזו רק תחילת הדרך ולמעשה זהו סיפור בראשית של כל אחד.

כשהתורה נפתחת מבפנים, לא נותר אלא לומר - יש אמת אחת ופנים רבות לה.

יש תורה אחת, ופירושים רבים לה.

יוגה והתורה במהותם מובילים לאותה תוצאה.

לכל אחד אולי תהיה משיכה אחרת, לשפה מסוימת, מקום , תורה, משפחה וכו' אבל ככל שניכנס לעומק העצמי נגלה שהכל זה אחד, ההבדלים נמצאים רק בתפישה. מעבר לתפישה ישנו שדה אחד. שם אנחנו נמצאים באמת. נפגשים באמת.