סיפור מגדל בבל והקשר למערכת הצ'אקרות

במקום בע"ה בפתח הדבר וכמו בכתבים הודים עתיקים אפתח בהודיה לזה שפתח את הדלת הזו והעניק את הידע.

שיוו שאנקאר טריפאתי - שיבוג'י שעל אף היותו הודי, הצליח לחבר את הכרתה של האישה החילונית הזו אל תורת ישראל כאל מקור ידע אל העצמי, ועל כך הוקרת תודה עצומה ואינסופית ובעבור זה הפוסט נכתב, כדי לקרב בין מזרח למערב, זוהי משימתו ולכן גם משימתי עלי אדמות. הידע שהוענק לנו בנדיבות חוזר למעניק.

פרשת מגדל בבל מחוברת ליוגה. יוגה זה לא רק אסאנות, ואפילו בעיקר לא. יוגה זה ידע העצמי וכך גם פרשת מגדל בבל אם רואים אותה בהקשר של רמות התודעה, שהן הצ'אקרות ועל אף שהפרשה קצרה, השלכותיה אינסופיות, ומשיגות זמן ומרחב והידע בה יכול לעזור לכל אדם בדרכו הרוחנית, אם כי יש לתרגל כדי לחבר את הדברים לאחד.

בראשית יא

א וַיְהִי כָל-הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים. ב וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם. ג וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר. ד וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה-לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה-לָּנוּ שֵׁם פֶּן-נָפוּץ עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ. ה וַיֵּרֶד יְהוָה לִרְאֹת אֶת-הָעִיר וְאֶת-הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם. ו וַיֹּאמֶר יְהוָה הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא-יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת. ז הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ. ח וַיָּפֶץ יְהוָה אֹתָם מִשָּׁם עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר. ט עַל-כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל כִּי-שָׁם בָּלַל יְהוָה שְׂפַת כָּל-הָאָרֶץ וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְהוָה עַל-פְּנֵי כָּל-הָאָרֶץ.

בפסוק הראשון נאמר- בראשית כל הארץ היתה שפה אחת ודברים אחדים, מתואר כאן מצב של אחדות, השפה היתה אחת ולכן המציאות היתה אחדותית. השפה היא כלי עוצמתי לבריאת מציאות. ההשלכות של חוסר היכולת להבין את האחר ואת המציאות האמיתית, גם כשאנחנו מדברים אותה שפה, נראית היום, בעידן הזה, יותר מתמיד.

בפסוק הבא, מסופר על מעבר מקדם לשנער, כלומר ממה שהיה קודם, לארץ שנער, כלומר למקום שבו נתעורר.

אם ננסה לחשוב על כל הפרשה ככלל פרשות התורה, כעל חוויות אינדיבידואליות בתוך תהליך התפתחות, כחלק מהמעבר למישור תודעה אחר, ולא בהכרח כעל מקום גאוגרפי, ניתן להבין את עומק הדברים. כולנו על ציר הזמן, רואים עבר (קדם) וחולמים עתיד (התעוררות).

שיבוג'י אומר - "הבוקר זה כשאתה מתעורר" זוהי ארץ שנער.

"וישבו שם" - שלושת הצ'אקרות הראשונות, היסודות שבהן הם, אדמה, מים ואש, בהתאמה. כולנו יושבים, כלומר משתהים בשלושת אלה. כאן. זהו העולם הזה. עולם החומר. רובנו בתחום ההשגה החומרית. רבים שואפים להתעלות אל מעבר ולגעת במציאות טרנסצנדנטלית. יש כאלה שאף זוכים לזה.

לעבור את הצ'אקרה השלישית אל מישורי הלב, משמעו לאגור את האנרגיה של שלושת הצ'אקרות הנמוכות. אדמה מים ובעיקר את האש. האנרגיה של האש יכולה להעביר אותנו אל האנהאט. הצ'אקרה של הלב.

הצ'אקרות הן רמות תודעה שמהוות חלק מהאבולוציה לפי הפילוסופיה של היוגה.

חמשת הצ'אקרות הראשונות קשורות לחמשת האלמנטים שמהם הכל מורכב.

אדמה, מים, אש, אויר וחלל.

בפרשת מגדל בבל, מסופר על תהליך הפיכת האדמה והמים לאבן באמצעות תהליך השריפה, שקורה בצ'אקרה השלישית. שליטה באש, כלומר באנרגיה שנמצאת ברמת התודעה הזו, מייצרת טרנספורמציה לחומר, אבל לא רק. האש היא מתנת האלים לפי המיתולוגיה כיוון שהיא התחנה הראשונה בהתעלות הרוחנית לעבר המטרה הסופית - שחרור מכבלי החומר.

ביוגה סוטרא של פאטנג'לי, סוטרא 14 פרק רביעי נכתב - הזהות שבה נתפס אובייקט נגזרת מהאחידות שיש בשינויים.

פאטנג'לי מעלה כאן את שאלת הדואליות לעומקה, הוא מציג את ריבוי התופעות והשינויים אל מול האחדות. חלק מהמפרשים של הסוטרא הזו נכנסים לעומק המבנה המולקולרי ושואלים - האם החומר באמת קיים או רק בעיני ההכרה האינדיבידואלית. לפי תורות מזרחיות שונות וביניהן הסאמקאיה והאדוויטה, התפיסה החומרית קיימת באמצעות הטאנמטרות והאנו ANU, הסאבאטום שמקיים את החומר. בעולם המערבי מדענים מחפשים א החלקיק האלוהי כדי לענות על אותן שאלות. בשוויץ בנו מאיץ חלקיקים כדי לדמות את המפץ הגדול ולמצוא את שורש הדברים, ואיך זה קשור לפרשת מגדל בבל?

פרשת מגדל בבל נמצאת בהמשך ובאותו פרק של נח והמבול, אחרי שנתמלאה הארץ חטאים שבעבורם הוריד אלוהים מבול שמחה את האנושות והותיר את זרע נוח וההבטחה שלא ימחה שוב באופן הזה את האדם מעל פני האדמה, אבל, עוד באותו עידן, הצליחו בני האדם להבין בתורת החומרים כדי לקחת אדמה מים ואש וללבן לבנים ושרפו אותם והשתמשו בהם כדי לבנות מגדל גבוה לשמם ותהילתם ולמען הגנתם.

החומר שנועד בעבור התפתחותנו הרוחנית ולשם השם.

זו הסיבה שהפסקנו להבין את משמעות המילה. הצליל, שהוא המעודן מכל החומרים בהקשר לטאנמטרות.

ככל שהתפישה שלנו מתפתחת, אנחנו פונים יותר לעבר האחדות, מתוך תפישה אחדותית ניתן לראות שהגונות שמייצרות את המגוון בטבע, משרתות למעשה את רעיון האחדות.

פורושה ופראקריטי (נשמה וטבע) אינם אלא אחד וכשהתפישה מתפתחת לעבר רעיון האחדות, לא ניתן לראות בחומר אלא תפיסה רעיונית.

הרעיון שעולה בבני האדם, בפרשה הזו, לבנות מגדל שראשו בשמים ולעשות לעצמם שם, אינו רק רעיון המגדל הפיזי, כל אדם בתהליך ההתפתחות שלו יגיע לצורך להתפתח מעבר לצ'אקרה השלישית, אל מישור התודעה של הלב. ואז, כדאי לעשות זאת למען השם, ולא בשביל השם האינדיבידואלי שלנו, הוא האגו.

הסיבה לרצונם לבנות מגדל לפי הסיפור היא להנציח את השם שלהם דרך בניית מגדל גבוה וכך להבטיח את האחדות, כך יישארו אחד. כוח מאוחד בשם אחד. התשוקה לאחדות הזו שייכת למישור התודעה הגבוה ביותר באדם. לסהאסררה.

באם היו עוברים, דרך התפתחות רוחנית, אל מישור הלב, היו עובדים למען הכל, למען השם, ולא למען שמם, האגו האינדיבידואלי.

לכן אלוהים יורד לראות את המגדל, ממשכנו שמעבר לתחום ההכרה, הוא יורד אל עולם החומר ומוצא שאיחדו ידע מתוך השפה האחת, בחיבור לאגו.

יסוד השמיים לפי הידע של היוגה נמצא בצ'אקרת הגרון והחוש המיוחס למישור התודעה הזה הוא השמיעה, כאן הצליל והמילה הופכים להיות שמימים. רמת התודעה הזו נקראת וישודהי, משמעות השם, יותר טהור מטהור. לפי שיבוג'י אין אף אחד שיכול להיכנס אל תחום השמיים אם אינו טהור.

מאחר ולפי הסיפור, הגיעו יושבי שנער אל רמת תודעה זו, כשהם עדיין בעלי אגו שאינו מטוהר, ירד אלוהים אליהם ובלל את שפתם.

כלומר - יצר בהם אי הבנות ובלבול.

בהירות היא מתנת הבורא וגם בלבול ועל הכל יש לומר תודה. הכל חלק מהמסע וכולנו בדרך אל אותו שחרור. יהודים וערבים. חילונים ודתיים. נשים וגברים ועוד ועוד ועוד.

קודם כל - נצטרך לנקות ולהיפטר מכל החלקים השליליים.

האגו נשאר אחרון.

מעניין לראות גם שהמילה בבל בנויה אחרת מבלל. המילה בבל מקורה כנראה בארמית והיא בנויה משתי מילים מחוברות, באב-אל. דלת האל.

בבל זה מקום על פני כדור הארץ, אבל זה גם מישור תודעה, הפתח אל העצמי הגבוה, אל מישור תודעה אחר, והפתח הזה גם בגוף, והוא המעבר הראשון אל מישור התודעה הגבוה של בריאת מציאות, הפוטנציאל שקיים בכל אדם, אם האדם יתרגל בהקטי, (מילה בסנסקריט המתארת התמסרות), כלומר אהבת השם, הבורא, התודעה העליונה, העצמי הגבוה או כל שם שלא ניתן לזה, אם נתרגל יוגה של ההתמסרות, כלומר בהקטי יוגה, נמצא את הדרך לקומה העליונה במגדל בבל. רק התמוססות אל העליון, אל תודעה מפותחת יותר, תאפשר כניסה למישורי תודעה גבוהים אלה.

לכן

אלוהים הפיץ את בני האדם לכל קצוות הארץ.

את אשר ניסו להימנע ממנו באמצעות היכולות הרוחניות שלהם למען שמם שלהם, בא להם. למעשה בא לנו.

כל אדם וכל עשיה שבאה למען שמו, כבודו, כוחו, וכו' היא עשייה למען האגו האישי והוא ייקח אותנו עד גבול מסוים וחשוב לא לדכא את האגו, אלא להתבונן. ברגע הנכון, כשנגיע לפתח הזה, נצטרך לשמוט אותו.

מגדל בבל הוא סיפור בורותה של האנושות. הוא דומה לפרשת גן עדן ומסופר אחרי המבול.

שם אלוהים החליט שלא יביא יותר עונש כזה על האנושות, אבל די מהר סטתה האנושות שוב ממסלול ההתפתחות והיה צריך למצוא דרך חדשה לקיים את הבריאה המופלאה הזו.

הבריאה בזמן ההוא שאחרי המבול, נמצאת עדיין בראשית ימיה וכבר שוב, התשוקות מסנוורות את האדם. שם כוח ומעמד הם מכשולים עצומים לאלו מאתנו ההולכים בדרך רוחנית אמיתית ולעומק וקשה מאוד לעמוד מול המשיכה שלהם אבל בעזרת השם, נצליח.

ב ה צ ל ח ה לכולנו